פסק-דין בתיק עת"מ 33794-05-12

1.         העתירה שבכותרת - עניינה החלטת המשיב לפיה העותר אינו זכאי להכרה במעמד כפליט לפי האמנה בדבר מעמדם של פליטים 1951. כן תוקפת העתירה את המשך החזקתו של העותר במשמורת.

רקע רלבנטי

2.         העותר, מר דנקה דיאלו (דיאבי), הוא יליד 1989. לטענתו, הוא אזרח חוף השנהב. בה הוא נולד ובה הוא חי את כל חייו. גם שני הוריו הם ממוצא זה. בעתירה צוין עוד, שלאחר פטירת הוריו עזבו העותר ואחיו את עיר מגוריהם ועברו לכפר בקרבת העיר (בשנת 2002). עוד מתואר בעתירה, שבחודש דצמבר 2006 אחיו של העותר "הוציא את הכבשים למרעה ומאז נעלמו עקבותיו" (סעיף 52 לעתירה). מאמצים לחיפוש אחיו - עלו בתוהו, ובעתירה תואר שהעותר פחד לפנות למשטרה, שכן "הם הורגים הרבה אנשים" (סעיף 53 לעתירה). עוד תואר בעתירה, שהעותר נשאר לבדו עקב היעלמות אחיו, כשהוא חושש מן המשטרה. הוא לא הצליח לאתר את אחיו. הוא עזב את חוף השנהב. בהמשך, הגיע למצרים. לישראל הוא נכנס ביום 20.2.2007, בלא מסמכים. צוין גם בעתירה, שעם כניסתו לישראל - נעצר העותר והושם במשמורת במשך תקופה ממושכת ביותר של ארבע שנים. הראיון שנערך עם המשיב היה רק בחלוף שנתיים מהגעתו של העותר לארץ. הערכת בקשת המקלט של העותר הייתה בחודש נובמבר 2009. ביום 27.1.2010 ניתנה לעותר תשובה שלילית לבקשת המקלט (נספח כ"ט לעתירה).

העתירה

3.         בעתירה שהוגשה ביום 17.5.2012 נטען תחילה, כי המצב הכללי במדינת חוף השנהב הוא מצב המצדיק החלת הגנה קולקטיבית על נתיני חוף השנהב, כפי שהדבר היה עד לא מזמן. המצב הביטחוני בחוף השנהב מידרדר. מספר ההרוגים עולה בקצב דרמטי. עוד נטען, שהדיווחים בעניין המצב הבעייתי בחוף השנהב, עולים ממקורות בינלאומיים מגוונים, ובכלל זה החלטות של מוסדות האו"ם. גם עמדת נציבות האו"ם לפליטים מיום 6.3.2012 היא, שהיא אינה מעודדת בשלב זה החזרה של מבקשי מקלט מחוף השנהב (נספח י"ג לעתירה).

4.         בנוסף, נטען בעתירה לקיומה של עילת פליטות ספציפית בעניינו של העותר. בהקשר זה צוינה לא רק העובדה שמדובר בנתין ממדינה שהוכרה בעבר כמדינה במשבר, אלא שכאמור לעיל - אחיו של העותר נעלם. מעבר לכך, הודגש נתון ולפיו ביום 13.2.2012 ביקר קונסול חוף השנהב במתקן המשמורת בו מצוי העותר ("גבעון"). הקונסול נפגש עם העותר למטרת זיהויו, אולם הוא לא זיהה את עותר כנתין חוף השנהב (נספח ל"א לעתירה). מסירוב ההכרה בעותר ביקש בא כוח העותר להסיק שחייו של העותר בסכנה וכי קיים חשש מבוסס לרדיפה המקים עילת פליטות לפי האמנה. העותר טען על-ידי בא כוחו, שיש לראות את אי ההכרה בו כאזרח חוף השנהב - כחלק מן האפליה וההחרגה של קבוצות אתניות שונות במדינת חוף השנהב ועל-כן - כרדיפה. כך בכלל וכך בפרט, היות ומוצאו של העותר הוא מקורוגו שהיא אזור בסיכון בחוף השנהב. אפילו קיים ספק בעניין - על ספק זה לפעול לטובת העותר. לחלופין נטען עוד בעתירה, כי יש להימנע מהרחקת העותר לפי עיקרון "אי ההחזרה" שנקבע בבג"צ 4702/94 אל טאיי נ' שר הפנים, פ"ד מט(3) 843 (1995), והכל בהתקיים "סכנת נפשות" לעותר - לו יושב למולדתו. לחלופי חלופין, נטען, שככל שהעותר לא מזוהה על-ידי קונסול חוף השנהב כנתין חוף השנהב - הרי שיש לטפל בו כ"חסר אזרחות" והוא זכאי לפיכך להסדרת מעמדו לפי נהלי משרד הפנים בנדון.

5.         על רקע מכלול הטיעונים שלעיל, התבקש בעתירה להימנע מהרחקת העותר ולהסדיר את מעמדו - אם כפליט, בהתאם לאמנת הפליטים; ואם בשל עיקרון "אי ההרחקה" או היעדר האזרחות; כאשר מכלול נימוקים אלה עומד גם ביסוד הטענה נוספת שנטענה בעתירה - והיא הטענה נגד המשך החזקת העותר במשמורת. עיקרה של טענה אחרונה זו הוא שאין מקום להמשך החזקתו במשמורת, בנסיבות אלה.

דיון והכרעה

6.         לאחר שעיינתי בחומר שלפניי ושמעתי את טענות באי כוח הצדדים, מסקנתי היא כי דין העתירה להידחות. אציין תחילה - וכעניין דיוני - שהעתירה הוגשה כאמור עוד ביום 17.5.2012. מכוח החלטתי שמיום 6.6.2012 נקבע ההליך לדיון לפניי ליום 5.7.2012, כאשר נקבע באותה החלטה שכתב התשובה של המשיב יוגש עד ליום 28.6.2012. התבקשה ביום 28.6.2012 הארכת מועד של המשיב להגשת כתב התשובה עד ליום 1.7.2012. בקשה זו נעתרה בהחלטה ובמועד זה אכן הוגש כתב התשובה. ביום 4.7.2012 - הגיש העותר "בקשה לקיום דיון בשחרור העותר". בבקשה זו צוין, שכתב התשובה של המשיב הוא רחב היקף ולא היה בידי בא כוח העותר די זמן על מנת ללמוד את כתב התשובה, כמו גם אפשרות הפנייה בבקשה לפרטים נוספים. צוין בהודעה, שלא נתבקשה דחיית הדיון בעניין שחרורו של העותר, אלא לייחד את הדיון לבקשת השחרור בלבד. בקשה זו, נדחתה בהחלטתי מיום 4.7.2012 ונקבע שהדיון יתקיים לגופו של עניין. 

7.         אכן, ניתנה ארכה קצרה להגשת כתב התשובה של המשיב, וזאת מיום 28.6.2012 ועד ליום 1.7.2012 - היא הארכה מיום חמישי ליום ראשון. הגשת הבקשה - שאינה אלא בקשה לדחיית מועד הדיון - בחלוף שלושה ימים ממועד קבלת כתב התשובה, אינה יכולה להתקבל, ואין לקבל את הטענה בנסיבות אלה, לפיה לא היה בידי בא כוח העותר פרק זמן מספיק לבחון את כתב התשובה. אשר להגשת הבקשה לפרטים נוספים - הרי שמלכתחילה המועד שנקבע להגשת כתב התשובה וקירבתו למועד הדיון, הייתה ידועה לבא כוח העותר ולא הוגשה כל בקשה בעניין זה. אין אפוא מקום לטענות בא כוח העותר בעניין זה. אציין עוד, שעיקר החומר שצורף לכתב התשובה והיקפו הנרחב הנטען - הנו חומר כללי שאינו נוגע לעותר; חומר שהיה חלק מן הדיון בשאלת הסרת ההגנה הקולקטיבית מנתיני חוף השנהב (שאינה טענת העותר לפניי מדעיקרא); חלק מדיון בהליך אחר בפני בית-משפט זה (עת"מ (י-ם) 58162-01-12 אבו באקאיוקו ואח' נ' משרד הפנים (24.6.2012) - הליך בו בא כוח העותר דהתם הוא גם בא כוח העותר לפניי, על כל המשתמע מכך.

8.         מכאן - לגוף העתירה. כאמור לעיל, מסקנתי היא כי דין העתירה להידחות. אסביר:

9.         בכל הקשור בטענה הקשורה בהסרת ההגנה הקולקטיבית מנתיני חוף השנהב ככאלה, הרי שהעותר הבהיר לפניי בדיון שהוא לא עומד בעתירה זו על הטענה אלא מתמקד בטענה הפרטנית (עמ' 2 ש' 30 לפרוטוקול). משכך, איני נצרך לנדון בעתירה שלפניי. אציין עם זאת, שבמספר הליכים הכוללים גם החלטה של בית המשפט העליון וגם פסקי דין של בית המשפט לעניינים מינהליים, לא רק שנדחו עתירות נגד התערבות בהפסקת מדיניות ההגנה הקולקטיבית על נתיני חוף השנהב ככאלה; אלא שיש בהן גם קביעות בעניין המצב הכולל במדינה זו ולעת הזו. ראו למשל החלטת כב' השופט נ' הנדל בעע"ם 3231/12 דיארה נ' שר הפנים (לא פורסם, 6.6.2012)). בפרשת באקאיוקו הנזכרת לעיל, נבחן בהרחבה על-ידי כב' השופט ד' מינץ המצב בחוף השנהב, ונמצא שאין עילה להתערב בעמדת המשיב בעניין הסרת מדיניות ההגנה הקולקטיבית בעניינם של נתיני חוף השנהב. פסק-דין זה ניתן לפני זמן קצר (24.6.2012) וקדמו לו גם פסקי-דין נוספים שהגיעו לאותה המסקנה (ראו, עת"מ (י-ם) 27790-02-12 דיארה נ' משרד הפנים (25.3.2012); עת"מ (י-ם) 19887-04-12 GBOGOU נ' משרד הפנים (24.5.2012); עת"מ (י-ם) 19734-01-12 COULIBALAYE נ' משרד הפנים (4.3.2012)). נוכח צמצום יריעת המחלוקת בעתירה על ידי ב"כ העותר איני נדרש עוד לנדון - ככל שהיה מקום להידרש אליו שוב בנסיבות אלו מלכתחילה (השוו, Aaron-Andrew P. Bruhl, "Deciding When to Decide: How Appellate Procedure Distributes the Costs of Legal Change", 96 Cornell L.Rev. 203 (2011)).

10.       בכל הקשור בדחיית בקשתו הספציפית של העותר להכרה בו על-פי אמנת הפליטים, הרי שאין כל עילה להתערבות במסקנת המשיב וסבירותה בנסיבות העניין. אשר למצב הכללי בחוף השנהב - ובייחוד נוכח פסקי הדין שניתנו לאחרונה ושצויינו לעיל - לא הובאו לפניי נתונים שיש בהם כדי לבסס סיכון כולל ככזה. העותר חזר בו מן הטענה לעניין ההגנה הקולקטיבית כאמור על כל המשתמע מכך. להיעדר היסוד העובדתי יש משקל, על-כן, גם במישור הפרטני. ובמישור פרטני זה - אין עילה להתערבות בעמדת המשיב. אכן, בראיון שנערך עם העותר, הוא ציין שהוא עזב בשל רקע כלכלי את חוף השנהב והוא לא הצליח "להתאושש מזה שכל הכבשים שלי נעלמו" (נספח כ"ט לעתירה, בעמ' 12). העותר לא ביסס ולו ראשית ראיה המצביעה על קיומו של פחד מבוסס להיות נרדף, לפי תנאי האמנה, וזאת אפילו הייתה נוהגת בנדון אמת מידה מקילה (השוו, עת"מ (י-ם) 729-09-11 סלומון נ' שר הפנים (26.12.2011)). בראיון שנערך לעותר על-ידי המשיב (נספח כ"ו לעתירה) העותר ציין במפורש, בתשובה לשאלה אם הוא נרדף על-ידי מישהו במדינתו, כי "אף אחד לא רדף אחריי. אבל כמו שאמרתי יש שם מלחמה נמעס מן המצב. וגם אין לי שם כלום לא משפחה ולא פרנסה" (כך במקור; י.מ.). בפרוטוקול של ראיון עמו מיום 21.2.2007 (מש/1) ציין העותר, שהוא בא "לתפוס עבודה". בפרוטוקול בית הדין למשמורת מיום 18.2.2008 (מש/5) נאמר מפי העותר, ש"אם מחר תקנו לי כרטיס טיסה, אני טס ... אני רוצה לחזור למדינתי מהר ככל האפשר". בפרוטוקול נוסף מיום 19.8.2008 (מש/8) ציין העותר, שהוא לא מוכן לחזור לחוף השנהב "כי עד היום לא ערכו שם בחירות". אכן, ניכר מהדיונים הרבים שהיו בבית הדין למשמורת, כי לאחר סוגיית אי הזיהוי על ידי הקונסול, התמקד הדיון בעניין זה ובבחינת חלופות להחזרתו של העותר אף בהסכמתו - ולא בטענת סיכון של ממש. עובדת היעלמות אחיו כשלעצמה, אין בה די בנסיבות אלה וגם לא ברורה סיבתה. גם החשש הנטען מפנייה למשטרה, אין בו די והוא לא נומק כנדרש; ודאי שלא באופן המצמיח עילה להכרה בעותר כפליט.

11.       אשר לאי זיהויו של העותר על-ידי הקונסול של מדינת חוף השנהב, הרי שעניין זה לא היה שנוי במחלוקת לפניי. אולם, לא מצאתי בו כשלעצמו משום עילה להתערב בעמדת המשיב, לפיה אין העותר זכאי להכרה בו כפליט לפי האמנה. העותר טען אמנם שיש ללמוד מאי הכרה זו כי העותר נרדף; אולם לכך לא הובאה כל ראיה ואף נסיבות הביקור האמור ומהלך אי הזיהוי - לא הובררו בעתירה בצורה כלשהי, וכל שצוין באותו נספח ל"א לעתירה הוא שהקונסול נפגש עם העותר למטרת זיהויו ו"הנ"ל לא זוהה על ידו כנתין חוף השנהב" (ראו גם נספח מש/13; והשוו לנסיבות השונות שבפרשת סלומון, לעיל). גם האסמכתא אליה הפנה ב"כ העותר (סעיף 99 בחוברת ההדרכה של האו"ם) אינו קובע אלא שנתון זה יבדק כחלק מבדיקת היסוד שעניינו הסירוב של מדינת המוצא ליתן הגנה  כאשר קיים פחד מבוסס (מה שאינו במקרה דנן) וכי בכל מקרה יש לבדוק את תנאי המקרה. בבדיקה זו אין יסוד מספיק לטענה הנטענת. לא מצאתי מקום להתערב בעמדת המשיב לפיה העותר לא ביסס עילת רדיפה בשל עצם אי הזיהוי כאזרח חוף השנהב דווקא. בנתון זה כשלעצמו אין גם עילה לשינוי החלטת המשיב או שינוי נסיבות; מה גם שעניין זה היה ידוע עוד בעבר והוא היה במוקד חלק מן הדיונים בבית הדין למשמורת.

12.       העותר גם טען כאמור, כי קיימת בעניינו עילה לאי הרחקתו, בהתאם להלכה שנקבעה בפרשת אל טאיי. לא מצאתי יסוד מספיק לטענה זו. העותר לא הצביע על תשתית ראייתית מינימלית שיש בה כדי להראות שחייו שלו יהיו בסכנה אם יגורש לחוף השנהב. כך, ודאי במישור ה"קולקטיבי"; אך גם, כמוסבר לעיל, במישור הפרטני.

13.       לבסוף אציין, שעלתה בעתירה הטענה לפיה יש לטפל בעניינו של העותר ולהעניק לו מעמד כ"חסר אזרחות". עניין זה נלמד מכך שהעותר עומד על היותו אזרח חוף השנהב (וכך גם ראה אותו המשיב), בעוד קונסול חוף השנהב לא זיהה אותו ככזה. אלא שהעתירה שלפניי מכוונת בעיקרה נגד הליך טיפול בעניינו של העותר ובבקשות שהוגשו על-ידו בכל הקשור למעמדו כפליט לפי אמנת הפליטים (או בשל עיקרון אי ההחזרה). בעניין זה כמוסבר לעיל, אין עילה להתערב בעמדתו של המשיב לפיה העותר אינו זכאי להכרה בו כפליט. כעולה מן החומר שלפניי, טענת חוסר האזרחות כעילה נפרדת למתן מעמד, טרם התבררה למעשה, כאשר צורף לעתירה גם מכתב שקיבל בא כוח העותר מיום 8.5.2012 (נספח ל"ז לעתירה), לפיו עליו להעביר בנפרד את בקשתו להכרעה בעותר כ"חסר אזרחות". העתירה שבכותרת הוגשה לבית המשפט לעניינים מינהליים זמן קצר ביותר לאחר מכן (ביום 17.5.2012) וקודם מיצוי העניין, ובא כוח העותר לא חלק על כך (עמ' 2 ש' 20-15 לפרוטוקול). אין מקום להיזקק לטענה זו שהועלתה לראשונה במסגרת העתירה שלפניי ואיני מביע בה אפוא כל עמדה. 

14.       העולה מן המקובץ הוא, כי בכל הקשור לשאלת מעמדו של העותר בישראל, לפי גדרי המחלוקת שבעתירה שלפניי - דין העתירה להידחות. המשמעות היא גם, שאין עילה להורות על שחרורו של העותר ממשמורת מטעמים אלה הקשורים במעמדו הנטען של העותר - נימוקים שעל יסודם אושרה החלטת המשמורת האחרונה שצורפה לעתירה (מיום 4.4.2012). אשר לטענות הקשורות בשחרורו של העותר ממשמורת בשל היותו מחוסר אזרחות; כמו גם השאלה לאן יוכל העותר להיות מורחק (ובכלל זה שאלת הרחקתו האפשרית למדינת מאלי שעלתה רק בטיעון בעל פה לפניי) - הרי שעניין זה אינו עומד להכרעה לפניי בעתירה כאמור והוא טרם בא כאמור לידי מיצוי מלא לפניי בית הדין למשמורת. בית הדין למשמורת ביקש תגובה מפורשת בעניין זה לפני זמן לא מבוטל בציינו ש"השאלה המהותית, כיצד משרד הפנים מתכוון להרחיק את המחוזק שעה שלא זוהה ע"י הקונסול". אלא שהדבר טרם בא לכדי הכרעה סופית של בית הדין למשמורת (נספח ל"ה לעתירה) ואין הוא יכול לבוא לידי בירור בעתירה זו שעניינה בשאלת מעמדו של העותר בישראל לפי אמנת הפליטים או עיקרון אי ההחזרה והכל כאמור לעיל. במצב דברים זה ובחלוף הזמן מאז החלטתו של בית הדין למשמורת (מיום 4.4.2012), אין מקום להכריע בעתירה זו בנדון ועל העותר למצות את ההליך בעניין זה, ככל שיבקש לעשות כן, לפני בית הדין למשמורת ועל-פי שיקול דעתו.

15.       העתירה נדחית, אפוא. בנסיבות העניין, לא מצאתי מקום לעשיית צו להוצאות.

המזכירות תשלח פסק-דין זה לב"כ הצדדים.